דר' ליאורה בירנבאום; דר' איתן בירנבאום; פרופ' עופרה מייזלס
הספרות המדעית בבריאות הנפש משופעת היום בכתיבה ובמחקרים, הקושרים את העיסוק ברוחניות, על סוגיה השונים, עם בריאות פיזית ונפשית. כיום קיימת ההכרה, כי רוחניות מייצגת גורם מרכזי בחיי הפרט ויש להתחשב בה בהבנית התערבויות טיפוליות.
עם זאת, עדיין לא ברור איך הכרה זו יכולה להתבסס ולהיות מיושמת יותר בבריאות הנפש.
המאמר מציג דיון קונספטואלי בדרכים, באמצעותן ניתן לשלב רוחניות בהתערבות טיפולית. מוצגת גישה התפתחותית, שמורכבת ממספר שלבים כשבכל שלב מתאפשרת אינטגרציה שכזו.
זיהינו ארבעה שלבים התפתחותיים, שמבטאים, בין השאר, מעברים ושינויים בתפישת עולמם של מטפלים. שינויים אלו מעוררים שאלות אישיות ומקצועיות, כמו גם דילמות אתיות, שקשורות הן באופי ההתערבויות והן באופי הקשר הטיפולי. אלו הם השלבים שזיהינו:
1. דיסונאנס– בשלב זה המטפל משמר את תפישתו הטיפולית המסורתית, שמעוגנת בתפישת המציאות הפיזית, אך במקביל הוא חש דיסונאנס בין יישומיה המוכרים לבין צרכיהם של מטופלים, כפי שבאים לידי ביטוי בסיטואציות חיים יוצאות דופן. דיסונאנס זה מבטא את הפער בין תפישת המדע הרציונאליסטית (המאה ה- 19), ששללה את קיומה של מציאות מטאפיזית,(וראתה באלו שביטאו קשר או עיסוק בו "חולים" או "מסוכנים") לבין תפישת מציאות טרנסדנטאלית. יוצאים מן הכלל היו מצבים מסכני חיים, כמחלה סופנית או אובדנות, שנתנו לגיטימציה לגעת במושגים רוחניים ככוח עליון או משמעות חיים עליונה. הדילמה שעשויה להיות מקופלת בשלב זה קשורה בשאלה: האם על קלינאים לקבל מציאות "לא מדעית" כחלק לגיטימי מהבניית הטיפול? מה נחשב מדעי, ולפי איזו פרדגימה?
2. פתיחות – בשלב זה המטפל מכיר בתקפותן של תפישות עולם מגוונות, כולל קיומה של מציאות טרנס פרסונאלית, והוא מקבל ואף מגיב באופן פאסיבי לתכנים רוחניים שמבטא המטופל. שלב זה מבטא מעבר מהפרדיגמה האמפיריציסטית הקודמת, לפרדיגמה הומניסטית-אקסיסטנציאליסטית, שאינה מחפשת אחר אמת אובייקטיבית אחת אלא רואה השתקפויות פרשניות מרובות שלה. במצב זה, יש הכרה בקיום מציאות לא פיזית (תקשור ויצירת קשר עם מציאות כזו), אותה ניתן לחקור. הדילמה האפשרית היא: מהי המשמעות אם כך, של הקיום האנושי?
3. התקשרות זהירה- המטפל חוקר באופן פעיל אך זהיר ידע לגבי ה"עצמי" שבטיפול באמצעות מגוון ערוצים רוחניים, קרי: כניסה למצבי תודעה גבוהים. הוא גם מתנסה בניעור התפישה המוכרת לגבי ידע "בר תוקף" או ידע "חסר תוקף" מפני שדרכים חדשות של ידיעה כבר מוכרות ומצויות בשימושו. מבנים כמו הלא מודע הקולקטיבי (יונג) ומימד אישי שמעל לאגו (יונג, ג'יימס), הם בשלב זה מבנים שמרחיבים את הידע והטיפול ב"עצמי". שאלות שעולות בהקשר לשלב זה הן: איך לאסוף את הידע הטרנסנדנטאלי לגבי המטופל ואיך להשתמש בו? האם על המטפל לעשות זאת? האם מומלץ שימדוט בנוכחות המטופל ומה מבטיח את מהימנות המידע שמתקבל?
4. התחברות- המטפל מסוגל לערוך אינטגרציה מלאה וליישם התערבויות טרנס פרסונאליות, במטרה לקדם בריאות נפשית ולהעצים מטופלים. בשלב זה מטופלים לומדים לחקור בעצמם את יחסיהם עם הקוסמוס והמטפלים משתמשים בחופשיות בקשריהם עם המציאות הגבוהה כדי להבנות ריפוי. ריפוי, בראיה זו, כולל השבה של תחושת שלמות והרמוניה לחיי המטופל, במובנן הרחב ביותר, תוך המשך הנחלת התפישה, כי ה"עצמי" הפרטי הינו חלק אינטגראלי מ"עצמי" מרובה ורחב יותר. הדבר מתבטא בחיפוש משמעות גבוהה ואינטגרטיבית מאחורי יחסים משמעותיים ואירועי חיים, באופן שונה מקו החקירה השגרתי. חיפוש זה מניח קיומה של מטרה שהיא א-פריורית לקיום הפיזי. לדוגמא: במקום השאלה, "למה לי זה קורה"? הטיפול בודק היבטים אפשריים של שליחות נשמתית שעומדת כמכוונת מאחורי הדברים. השאלות שעשויות להתעורר בשלב זה הן: לאלו מטופלים נכון ומתאים ללמוד כישורים כאלו? האם כיוון התפתחות רוחני זה מתאים לכל מטופל? באלו אינדיקציות להשתמש?
ואחרון: סוגיות אישיות שעשויות להעסיק את המטפל עצמו במהלך התפתחותו שלו. שאלות שקשורות לזהותו המקצועית ולהגדרתו את עצמו: האם אני איש טיפול או הילר? האם עבודתי הטיפולית מכוונת כלפי פתרון בעיות או כלפי חיפוש רוחני? האם דרכים אלו נכונות לצורך השגת טרנספורמציה של ה"עצמי" ?
השלבים שתוארו כאן עשויים לעודד את כולנו להרחיב את ראייתנו לגבי הסיטואציה, בה אדם אחד מבקש את עזרתו של אחר. בודאי לא נכון למטפלים לראות עצמם כהילרים אם הם חשים מנותקים ממושג זה, אולם טוב יעשו אם ייקחו בחשבון כי עבודת הטיפול היום כוללת בתוכה הרבה יותר מאשר את הטיפול בנפש על מבניה המוכרים.
* זהו תקציר מתומצת של מאמר שהתפרסם בכתב עת מקצועי.
. Birnbaum, L., Birnbaum, A. & Mayzeless, O. (2008): The role of spirituality in mental health interventions: A developmental perspective. Journal of Transpersonal Studies, 27, 65-73.
** המאמר הוצג בכנס מקצועי: New expressions of spirituality, Szeged, Hungary, Nov. 2008
על ידי פרופ' עפרה מייזלס, דיקאן הפקולטה לחינוך באונ' חיפה.